החלטה בתיק בר"ע 41085-09-13

השופטת לאה גליקסמן :

1.     לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגן הנשיאה שמואל טננבוים; סע"ש 22736-11-12)  בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה ביום 7.7.2013.

הרקע לבקשה:

2.      המשיבה (להלן - הפניקס) הגישה בקשה למתן סעדים במסגרתה ביקשה להורות למבקשת להשיב לפניקס את  המסמכים אותם נטלה המבקשת והעתיקה ממאגרי המידע של הפניקס. הפניקס טענה כי המשיבה נטלה את המסמכים ללא רשות, בניגוד לחובותיה על פי דין והתחייבויותיה החוזיות.

3.     ברקע הדברים עומד הליך סיום העסקתה של המבקשת (להלן - העובדת) בנימוק של "חוסר התאמה". העובדת הצהירה והתחייבה כי אין בכוונתה לעשות כל שימוש במסמכים שהיא יצרה ושברשותה פרט לשימוש בהם כראיות בהליך משפטי, וזאת על מנת להוכיח את טענותיה ותביעותיה.

4.     על פי הסדר דיוני בין הצדדים הועברו המסמכים לעיונו של בית הדין האזורי.

5.     לאחר שעיין במסמכים קבע בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 7.7.2013 (להלן - ההחלטה הראשונה)  כך:

5.1.חלק מהמסמכים מכילים מידע סודי עסקי ומהווים סודות מסחריים וכן מידע רגיש אחר. בין מסמכים אלה מסמכים  אשר אינם מצביעים על כל קשר עם העובדת, ולכן אין בהם למעשה לסייע לה בהוכחת טענותיה בדבר תרומתה ו/או יכולותיה, בזמן שמסמכים אלה מכילים מידע עסקי פנימי רגיש. בית הדין האזורי הורה כי על המשיבה להשמיד כל העתק של איזה מבין מסמכים אלה.

5.2.לגבי המסמכים האחרים קבע בית הדין האזורי כי יושחרו כל הפרטים המזהים של לקוחות/מבוטחים/צדדים שלישיים; המסמכים יופקדו במעטפה סגורה וחתומה בכספת בית הדין, ולא ייסרקו למערכת נט המשפט; עותק מהמסמכים יימסר בנאמנות לב"כ העובדת, לעיונה ולעיון העובדת בלבד, בכפוף להתחייבותן לשמור על סודיות המסמכים וכי לא יעשו שימוש בהם אלא רק במסגרת ולצורך ההליך המשפטי.

5.3.הצו יהיה בתוקף עד למתן החלטה אחרת על ידי המותב שידון בתביעתה של העובדת כנגד הפניקס.

5.4.על דרך קביעת חיסיון יחסי זה, יושג האיזון בין האינטרסים של העובדת להוכיח את שמבקשת היא להוכיח, לבין זכויותיה של הפניקס שלא ייעשה שימוש בלתי רלבנטי בנתוניה העסקיים.

6.     ביום 11.7.2013 העובדת הגישה בקשה לעיון חוזר בנוגע לקביעת בית הדין האזורי כי עליה להשמיד חלק מהמסמכים. העובדת טענה כי מהמועד בו הוגשה בקשתה של הפניקס בנוגע למסמכים עד להחלטת בית הדין חלפו כ- 8 חודשים, במהלכם מוצרים רבים שמסמכים בנוגע להם הועברו לעיונו של בית הדין כבר יצאו למכירה בשוק והם חשופים וגלויים לכל עין, ולכן אינם סודיים עוד; אין שוני ואבחנה בין המסמכים שבית הדין הורה להשמיד לבין מסמכים אחרים, אותם התיר בית הדין לשמור בכספת בית הדין. 

7.     בהחלטה מיום 12.9.2013 דחה בית הדין האזורי את הבקשה לעיון מחדש, וחייב את העובדת בתשלום הוצאות בסך של 2,500 ש"ח. בית הדין האזורי ציין כי בית הדין רשאי לעיין מחדש בהחלטות ביניים ואף לשנותן, לנוכח שינוי נסיבות או קיומן של ראיות חדשות, אשר התרחשו או נתקבלו לאחר מתן ההחלטה המקורית; במקרה הנדון, לא חל כל שינוי נסיבות בין מועד מתן ההחלטה לבין מועד הגשת הבקשה לעיון מחדש. ככל שלטענת העובדת חל שינוי נסיבות טרם מתן ההחלטה, הרי שהיה עליה להביא אותן "נסיבות חדשות" לפני בית הדין טרם מתן ההחלטה; מעבר לכך, המסמכים לא הותרו לגלוי מהטעם שאינם מצביעים על כל קשר עם העובדת, ועל כן לכאורה אין נפקות להיותם חסויים או גלויים לעין כל. העובדת לא הביאה כל ראייה המוכיחה אחרת, ולא הצביעה על "שינוי בנסיבות" המאוחר למועד מתן ההחלטה.

בקשת רשות הערעור:

8.     בבקשת רשות הערעור הדגישה העובדת כי היא מבקשת לעשות שימוש במסמכים אך ורק כראיות במסגרת תביעתה כנגד הפניקס בעניין פיטוריה. לטענתה, בין היתר, שגה בית הדין בקביעתו בסעיף 16 להחלטה הראשונה בקובעו כי מדובר במסמכים סודיים, במיוחד בשל חלוף הזמן וחשיפתם לציבור; בית הדין האזורי טעה בהחלטה בעניין הבקשה לעיון מחדש עת התייחס רק ל"שינוי הנסיבות" בזמן שחלף ממועד מתן ההחלטה עד למועד הגשת הבקשה לעיון חדש, ולא נתן דעתו לשינוי הנסיבות המהותי שחל בפרק הזמן בן 8 חודשים ממועד הגשת בקשתה של הפניקס ועד למועד מתן ההחלטה; השמדת המסמכים תפגע אנושות ביכולתה של העובדת להוכיח את תביעתה; המסמכים שבית הדין הורה להשמיד אינם סודיים, בודאי לאור חלוף הזמן; החלטת בית הדין האזורי אינה מאזנת כראוי בין זכותה של הפניקס לסודיות לבין הצורך להגיע לחקר האמת; בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי מדובר במסמכים שאינם רלוונטיים להוכחת תביעתה של העובדת; על פי החלטת בית הדין האזורי הצו עומד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת על ידי מותב שידון בהליך. אולם, אם המסמכים יושמדו, החלטה זו תרוקן מתוכנה; טעה בית הדין האזורי בכך שהשית על העובדת הוצאות בשל הבקשה לעיון מחדש.

9.     במהלך דיון תזכורת נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמה, אולם ניסיון זה לא צלח.

10.לעניין בקשת רשות הערעור טענה הפניקס כי העובדת אינה יכולה לערער על ההחלטה הראשונה, ללא שהגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור; העובדת לא הצביעה על טעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור; מדובר במסמכים שהעובדת נטלה ללא רשות, בניגוד לדין, והפניקס נאלצה לפנות לבית הדין כדי להשיב לחזקתה את המסמכים שהעובדת נטלה שלא כדין; המסמכים שבית הדין הורה על השמדתם אינם רלוונטיים להוכחת התביעה; אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, אשר עיין במסמכים. 

11.אציין, כי לא אתייחס בהחלטה זו לכל הטענות שהועלו על ידי הצדדים, שאינן רלוונטיות להכרעה בבקשת רשות הערעור.

הכרעה: